כבר 3 שנים שתושבי ישראל נתונים תחת גזירה שהוטלה עליהם ועל שירותי המים והביוב שיינתנו להם - ההחלטה הממשלתית שתאגידי המים העירוניים יתאגדו לכדי 11 תאגידים אזוריים, זאת למרות שאין בכך כל הצדקה תפעולית או מעשית ולמרות הבעיות היישומיות הלא פשוטות הכרוכות בכך .
על אף שבית המשפט העליון דן בנושא במסגרת דיון בבג"צים רבים שהוגשו בעניין, טרם נמצא הסדר ראוי לנושא. כעת הגיע זמנה של שרת האנרגיה לקבל החלטה אמיצה ולשים סוף להחלטה הבעייתית הזו שתפגע בסופו של דבר באיכות חיי האזרחים.
בשנת 2011 רשויות רבות הקימו תאגידי מים רשותיים זאת לאחר שעמדו בכל התנאים, המכבידים יש לומר, שנקבעו בהחלטת הממשלה ואפשרו הקמת תאגיד בתחום רשות מקומית אחת בלבד. לפני כן, הרשויות המקומיות בעצמן ניהול את משק המים עבור התושבים באמצעות מחלקות ייעודיות לכך.
בשלוש השנים האחרונות עתידם של תאגידי המים הוא לוט בערפל, בעיקר בשל ההחלטה התמוהה לאשר תיקון לחוק תאגידי מים וביוב, בו למעשה התאגיד נדרש להתמזג, מיזוג כפוי, עם תאגידי מים אחרים של עיריות וישובים נוספים, זאת למרות שהתועלות והיתרונות בהותרת תאגיד המים היישובי כתאגיד חד רשותי ברורות.
מרביתם של תאגידי המים מספקים שירות רק לתושבי העירייה או המועצה בה הם נמצאים, וכך הם שמים לנגד עיניהם רק את טובת תושבי המקום, ובהתאם פועלים לניתוב דמי ההקמה הנגבים על ידם לצורך ביצוע השקעות בתשתיות המים והביוב בתחום היישוב או לטובת החזרת כספים אלה בדרך אחרת אל צרכניו (שהינם כאמור - תושבי היישוב בלבד).
צמצום תאגידים יוביל לכך שלרשויות קטנות לא יהיה נציג יישובי בדירקטוריון התאגיד האזורי או שלא יהיה את הרוב הנדרש כדי לקבל החלטות אשר שמות את טובת תושבי היישוב בראש סדר העדיפויות. התוצאה ברורה וחד משמעית- מהלך זה יפגע בעיקר בשירות שיינתן לתושב.
המחשבה שאיחוד התאגידים יוביל בהכרח להתנהלות "טובה יותר" היא פושט מקוממת.
אמנם, כמו בכל עניין אחר בחיים - יש נושאים בהם "היתרון לגודל" הוא חשוב, אך אין לשכוח שיש נושאים רבים שבהם דווקא יש "יתרון לקוטן". אחד מהם הוא השירות לצרכן, ההבנה של הצרכן שיש מי שמטפל בו, שהוא מכיר בשם את עובדי התאגיד והם מכירים אותו, שלא כל פעם כשהוא מגיע או נדרש לשירות הוא צריך להמתין שעות במוקד הטלפוני או בתור במשרדים.
האפשרות להתאחד עם תאגידים אחרים חשוב שתהיה קיימת - על הנייר וגם בפועל, ואכן יש תאגידים המתנהלים בצורה כזו, אך מכאן - ועד לכפות על הרשויות להתאחד הדרך ארוכה מאד, וחבל שהמדינה, ללא הצדקה ומחשבה הלכה בה.
בחלוף השנים מאז נחקק החוק, הגיע הזמן לאפשר לתאגידים ולרשויות לקבל החלטות עצמאיות מתוך הכרות והבנה של צרכיהם, ולא לכפות עליהם פתרונות מאולצים רק כדי שהממשלה תוכל להגיד ש"עשתה משהו". אם היא באמת רוצה לעשות משהו - שתפתור את הבעיות הפרטניות הקיימות, ולא תייצר עוד.
הממשלה שהעבירה את חוק צמצום התאגידים טענה שככל שהם יצומצמו כך המדינה תחסוך כסף על תפקידים ומשכורות. אם כך אני אומרת שהגיע הזמן לבטל לחלוטין את תאגידי המים ולהכניס אותם מחדש לתוך העיריות והמועצות. אין לי כל ספק שהרשויות המקומיות מסוגלות לטפל במשק המים והביוב בתחומן, בדיוק כפי שהן מטפלות בהקמה תפעול ואספקה של יתר התשתיות והשירותים, כך שהחובה להקים תאגידי מים וביוב מלכתחילה, ובהמשך לחובה זו - הניסיון לאיחודם "מרצון" (בכפיה) כעת - גורם בעיקר לבירוקרטיה מיותרת.
כאשר תאגידי המים יבוטלו, העירייה תוכל לנהל ולפקח על תקציבי המים והביוב, ולוודא שהם מופנים לצרכים האמיתיים של התושבים. במידה ונשארים תקציבים מעבר לקידום תשתיות המים והביוב הם יופנו לטובת חינוך ותשתיות נדרשות בתחום הרשות.
גם החשש מצד המדינה שיהיו רשויות שלא יעמדו ברמת שירות מספקת ניתן לפתור בקלות. משרד האנרגיה ורשות המים יכולים לקבוע אמות מידה לניהול מחלקות המים בתוך הרשויות, ובמידה ויהיו רשויות שלא ינהלו את משק המים כפי שמצופה, ניתן יהיה להטיל עליהן סנקציות, למנות חשב מלווה ולפקח על עמידה במטרות וביעדים של ניהול משק המים. אין שום טעם או צורך בעוד בעלי תפקידים ובמנגנונים מיותרים שמבזבזים את כספי הציבור.
בשלוש השנים האחרונות ממשלות ישראל התחלפו וכך גם תפקיד שר/ת האנרגיה. כך גם השלטון המקומי התבגר. כעת נראה שאנחנו נמצאים בתקופה חדשה, וניתן גם להוביל דרך חדשה שמבינה את הצרכים האמיתיים של הרשויות המקומיות, והיכולות שלהן לנהל משק מים איכותי, תוך מתן שירות מיטבי לתושבים ושימוש נכון בכספי הציבור.