אלפיים שנות גלות, ותפילה אחת איחדה בין אבותינו מכל קצוות תבל: לעלות לארץ ישראל. החלום הציוני החל לקרום עור וגידים במאה ה-19 והמדינה שייחלנו לה קמה.
למרות המחלוקות בין האידיאולוגיות השונות, היה קונצנזוס ממפא''י, הפועל המזרחי ועד התנועה הרוויזיוניסטית על דבר אחד: ההתיישבות בארץ ישראל הינה ערך עליון במעלה.
בשם האידיאולוגיה הציונית, כיבוש הארץ והחקלאות הפכו לחזות הכל. מושבים, יישובים, קיבוצים קמו להם לרוב. האנשים שבחרו להפריח את השממה, הפכו לגיבורי האומה.
אלא שהשנים עברו, הצרות גברו, המלחמות התישו, והאמונה היוקדת שהייתה בפי כל השתנתה.
בפרפראזה, אפשר לומר שמישהו שינה את החוקים, אבל שכח לעדכן את השחקנים במגרש.
בשנים האחרונות, המגזר החקלאי והכפרי ספגו אש מגורמים מסויימים עם אינטרסים שונים. בין יום, הם הפכו מאידיאליסטים שכל רצונם ליישב את הארץ המובטחת, לשודדי אדמות-בעל כורחם. לצערנו, הדעה הזאת חלחלה בקרב פקידים, הוגי דעות, והמשיכה גם לכתבים ועיתונים.
אלא שלא עוד. רצה הגורל, והממשלה השתנתה. לא לממשלה הזאת קיווינו ופיללנו, אך דווקא היא, ''ממשלת עאבס'' כפי שנוהגים ללעוג לה, שלא ציפינו ממנה ליותר מדי, מביאה איתה רוח חדשה-ישנה והציונות קמה לתחיה.
החלטותיה של שרת הפנים, איילת שקד, להקים יישובים חדשים ובתוכם יישוב חדש בשדות נגב, הינן בשורה אדירה לכל מי שעדיין מאמין בציונות ולא ''התאהב'' בפוסט ציונות. לא רק שהיא תומכת ורואה ערך במגזר הכפרי והחקלאי, היא עוד ''מעיזה'' להצהיר כוונות ולהקים עוד יישובים בארץ ישראל ועוד בעוטף ישראל שנמצאת מול איום ביטחוני מתמיד. מצהירה ומקיימת - ממש חוצפה ועזות מצח יש לשרה הזאת.
הציונות היא הקמת יישובים, הציונות היא חקלאות, וחיזוקם של המגזר הכפרי והחקלאי הוא צו השעה - אין דרך אחרת ליישם את הציונות. ככה בנו את המדינה, וככה צריך להמשיך ולבנות אותה.
תודה לך שרת הפנים, איילת שקד, החזרת לנו את האמון, והוכחת לנו, שהציונות הינה עדיין ערך עליון במעלה.