ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת בעולם גדל בהתמדה בשנים האחרונות. בסוף שנת 2019, כ-33% מההספק המותקן לייצור חשמל בעולם היו מאנרגיה מתחדשת.
עם זאת ישראל משתרכת הרחק מאחור כאשר בשנת 2020 שיעור האנרגיות המתחדשות בכלל צריכת החשמל היה כ-7% ויעדי שנת 2020 לא הושגו אף לא בקירוב, על אף שמדינת ישראל הצטרפה לתהליכים הבין-לאומיים לקידום אנרגיות מתחדשות, כחלק מהתחייבויותיה להפחתת פליטת גזי חממה וכחלק מניסיון ליצירת עצמאות אנרגטית וביטחון אנרגטי.
אך העניין לא מסתכם רק בדשדוש המדינה בפיתוח האנרגיה המתחדשת, אלא חמור מזה- מוסדות התכנון במדינה מקדמים בעיניים פקוחות תחנות כוח פוסיליות חדשות.
בעוד החלטת הממשלה מאוקטובר 2020 הגדירה יעדים לקידום אנרגיה מתחדשת על פני הקמת תחנות כוח מזהמות חדשות, בו בזמן הועדה לתשתיות לאומיות (הות"ל) מאשרת בזו אחר זו תחנות כוח המבוססות גז וסולר, המהוות פגיעה סביבתית, בריאותית וביטחונית ומהוות סטירת לחי לשאיפות הנכונות להצטרף ליתר עולם המערבי, שהבין זה מכבר ששריפת דלקים פוסיליים מובילה לעלייה בריכוז גזי החממה שהיא הגורם המרכזי לשינויי האקלים.
לא בכדי חברת סימנס הגרמנית (שחברת הבת שלה ריינדיר עומדת מאחורי הקמת תחנת הכוח "השלום" בשרון) סגרה את החטיבה ליצור תחנות כוח מונעות גז והקימה חברה להפקת חשמל מאנרגיות מתחדשות. תחנת הכוח של סימנס היא הישנה והאחרונה בטכנולוגיה המזהמת שאף אחד בעולם לא מוכן להקים.
זהו מקרה ראשון ותקדימי בו המדינה מפריטה את תכנון התשתיות הלאומיות בידי יזמים פרטיים ומתחדדת התחושה שאינטרסים כלכליים של בעלי הון גוברים על טובת הציבור. רגע אחרי שהמדינה עצמה קבעה מדיניות ויעדים בנושא האנרגיות המתחדשות נראה כי היא שבויה בידי טייקוני גז ועל כן לא מסוגלת לנוע לעבר קידום אותם יעדים.
מהם הפתרונות? מה נוכל לעשות כדי להצטרף למאמץ הלאומי לייצר חשמל מספק, אך כזה שהוא נקי, סביבתי וחדשני?
18 ראשי רשויות מהשרון והשומרון, מכל קשת החברה הישראלית, יהודים, ערבים, חילונים וחרדים, מימין ומשמאל, מהמרחב העירוני והכפרי, מתחייבים בחזית אחידה לפעול לקידום אנרגיה מתחדשת בשטחי הרשויות המקומיות על מנת לסייע לקדם את היעדים הלאומיים לייצור אנרגיה ירוקה. ברשויות אלה התחילו ויוסיפו להקים גגות סולאריים על כל מבני הציבור.
יותר מכך, נציע שטחים פתוחים בתחומי הרשויות שלנו למתקני ענק עבור אנרגיה סולארית- NIMBY לא משקף את הגישה של ראשי הרשויות שמוכנים להירתם לנושא ולא להתיר את טיפולו לאחרים.
מדינה שחפצה להפסיק לקדם גז מזהם צריכה לקדם תחנות סולאריות, גם אם הן עצומות בגודלן מהמוכר לנו - זהו מחיר שיש לשלם לטובת בריאות הציבור ושמירת הסביבה.
יש לשחרר את הרגולציה לטובת אנרגיה סולארית ולתת לרשויות המקומיות את הכלים והתקציבים להקים עוד ועוד לוחות סולאריים, לקדם תחנות אגירה שיאפשרו עצמאות אנרגית, להתמיד בחלופות אלה ולהתחייב לאיפוס אנרגטי. על אף המורכבות שבכך, השוק הסולארי צריך לתפוס תנופה גם בישראל. בינתיים, תחנות הגז הקיימות יספקו רשת ביטחון עד לסיום תהליך המעבר, בהתאם לעמדת שרת האנרגיה והתשתיות.
33 שרים הצביעו בהחלטת הממשלה 465 לקידום אנרגיה מתחדשת במשק החשמל והתחייבו לעבות את המערך הקיים בסמיכות או בתוך מתקני תשתית קיימים ולא דרך הקמת תחנות כוח חדשות בשטחים חדשים. עכשיו זהו הזמן של נבחרי הציבור שלנו ליישם את ההחלטות שהם עצמם קיבלו ולא לתת יד להקמת תחנות כוח מזהמות בלב אוכלוסייה של חצי מיליון איש, תחנות חדשות שברגע שיחלו לפעול בהשקעת הון עתק יהיו המיושנות ביותר בעולם מבחינת הטכנולוגיה.
ההחלטות שיתקבלו כעת, ישפיעו עלינו ועל הסביבה שלנו עשורים קדימה. המציאות הנוכחית ומשבר האקלים העולמי, כמו גם הטכנולוגיות הירוקות הזמינות, מחייבים אותנו לחשב מסלול מחדש ולעבור לאנרגיות מתחדשות, למעננו ולמען הדורות הבאים.