ויכוחים רבים נסבים לאחרונה סביב מדיניות הבידודים במערכת החינוך, מדיניות שנקבעה, ומשתנה אחת יומיים לערך ע"י ממשלת ישראל, שהדבר שמאפיין אותה יותר מכל מאז הקמתה, הוא חוסר ההסכמה בין שריה, כמעט בכל נושא.
כידוע, לישראלי המצוי, ואני ביניהם, דעות מוצקות בכל ענין ונושא וכולנו "מבינים בכל דבר", כולל בנושאים שאין לנו בהם הבנה פורמלית מינימלית.
ובכל זאת, הקורונה איתנו כבר שנתיים והידע הרב הצטבר גם בקרב אזרחים רבים, שרואים פעם אחר פעם כיצד מתקבלות החלטות שרובן מנותקות מהמציאות בשטח וחמור מכך, הן אינן מחזיקות מעמד מעבר לשלושה ימים, מה שמוכיח שלא רק שהיו מוטעות, אלא שגם מי שקיבל אותן לא מאמין כבר בהחלטות של עצמו. כל זה מוביל למשבר אמון עמוק בין הציבור להנהגה.
בשאלת המדיניות איתה צריך ללכת במערכת החינוך, כמו הרבה דברים בחיים, הבחירה היא בין אלטרנטיבות, ובמקרה זה כל האלטרנטיבות גרועות.
מאחר ולנו ראשי הערים, שנמצאים בשטח ויודעים ומכירים יותר טוב מכל אחד את צרכיהם ובעיותיהם של האזרחים, לא ניתנו לצערי הרב הסמכויות לניהול דיפרנציאלי ולוקאלי של הקורונה כל אחד לפי אופי היישוב ומצב התחלואה בו, נותרה לנו האפשרות להביע את דעתנו, ודעתי היא שהשארת ילדים בבתיהם, היא האלטרנטיבה הגרועה מכולן, בפרט כשמדובר בילדים שמרגישים טוב, נבדקו ונמצאו שליליים אך נאלצו לשהות בבידוד של מספר ימים כי נחשפו למאומת ו/או בשל מחסור בצוותים שגם חלקם אומת או נחשף למאומת.
בכדי להגיע לפתרון האופטימלי, צריך ראשית להגדיר את המטרה. אז מה המטרה באמת? האם היא הוגדרה בכלל? אני כלל לא בטוח.
אם המטרה היא לעצור את מספרי ההדבקה הגבוהים אז מדוע לא מונעים יציאה מהבתים גם בפעילויות אחרה"צ? מדוע שלא יגידו מקבלי ההחלטות באופן מפורש שזו המטרה ואולי בכדי להשיגה נאלץ לכולנו להיכנס לסגר של שבועיים, להשבית הכל, לפצות את מי שצריך לפצות ולהוריד את מספר הנדבקים בשבועיים הקריטיים הללו למספרים נמוכים ככל האפשר?!
ואם המטרה כפי שהוגדרה ואולי לא נאמרה בצורה ברורה מידי, היא להמשיך את חיי השגרה מבלי להיכנס לסגרים ולשמור על האוכלוסיה המבוגרת שבסיכון, אזי צריך לקבל החלטות אמיצות בכדי לשחרר את הילדים משהייה ממושכת ומיותרת בבית.
בכל מקרה חייבים לקבל החלטה ולדבוק בה שבוע לכל הפחות, בלי שינויים ובלי זיגזגים, החלטה מושכלת שאפשר יהיה לנהל אותה ולמדוד את השפעותיה לאחר שבוע.
ההצעה שלנו, ראשי הרשויות המקומיות מבטאת את תפיסת הרע במיעוטו, או אם תרצו הפחות גרוע מכולם: ילדים שמרגישים לא טוב ו/או עם תסמינים - יישארו בבית עד להחלמתם, בדיוק כמו בימי "מחלה שגרתית". ילדים, מחוסנים או לא, שנחשפו לאדם שאומת, יעשו בדיקה יומית בימים שלאחר החשיפה ובמידה ותוצאותיה שליליות יילמדו כרגיל, במידה וחיובית, ישהו בביתם עד להחלמה.
יש להגן על צוותי החינוך, שחלקם בגילאי סיכון מוגבר ולכן, גם שהייה במוסדות החינוך בימי חירום אלו, שאינה פדגוגית נטו אלא נעשית באמצעות מדריכי תנועות נוער, מדריכי חינוך בלתי פורמלי, מתנדבים ואף חיילים בחובה או במילואים, עדיפה בעיניי על אופציה של השארת הילדים בבית.
הוציאו את הילדים, גם את זה למספר שעות ביום, גם אם לשהייה בחצרות בתי הספר.
אנו ראשי הרשויות המקומיות, קבלני הביצוע בשטח, המח"טים והמג"דים בחזית המאבק בקורונה, מאמינים בגישה זו ונעשה הכל בכדי שתצליח.
אחרי שנתיים בהן הוכחנו שיש על מי לסמוך, מגיע לנו שיקשיבו לנו פעם אחת.